יהודה עצבה

חוצנים

זה חודשים אחדים אני חש צרידות גוברת בשעת הדיבור, הטיפול הקונבנציונלי אינו עוזר. אני נזכר בסיפורו של חברי השחקן, ג'אק כהן שסיפר על הטיפול המופלא שקיבל מידי חוצנים כאשר סבל קשות מרגלו וממש לא יכול היה ללכת.
הוא היה כל כך נרגש כשסיפר על כך ולמרות הסקפטיות וההערות שנשמעו לעברו בדבר הספק שבטיפול זה. אני התרשמתי שהחוויה הטיפולית שעבר הייתה אמיתית.
ההתרשמות שלי הייתה כה כנה עד שלפתע חשתי בצורך לפנות לעזרתם של אותם חוצנים לנסות ולפתור את בעייתי.
התקשרתי לדביר אדריאן המתקשר ולהפתעתי זימן לי תור מיד למחרת. סואלי אשתי הצטרפה אלי בסקרנות רבה, לזכותה יאמר שלא השמיעה כל יחס שלילי לעניין שהרי היא עשרות שנים אחות במקצועה ועובדת בשיטות מקובלות כפי שנלמדות בבתי האולפנה הקונבנציונלים.
הגענו בשעה היעודה לרחוב הרצל 47 בראשון לציון, הבניין נראה ככל הבתים בסביבה, בנין ישן ואפילו מוזנח.
הגענו בעזרת המעלית לקומה השישית ומצאנו עצמנו נכנסים לסלון בעולם אחר. אולי המילה גלקסיה אחרת מתאימה יותר.
אני יודע שבשלב זה יכול לבוא כל אחד ולומר שאני פנטזיונר, אך אנסה לתאר במילים את התחושה הבלתי מוסברת, תחושה שגם אני וגם אשתי לא חשנו כמוה שנים רבות.
תאורת החדר הייתה מיוחדת, בתקרה הייתה תלויה נברשת בת כשתים עשרה נורות בעלות אור לבן ורך שנמהל באור שחדר לחדר מבין כפלי הוילון שלא היה סגור דיו. על קירות החדר שהיו צבועים בצבעים חמים היו תלויות תמונות מאוד מיוחדות על מדפים ולאורך כל קירות החדר היו קבועים אביזרי תאורה מערכת הגברה, רמקולים וכמויות גדולות של דסקטים, סרטי וידיאו. אין מוזיקת רקע.
בחדר היו כורסאות ישיבה ובמרכז החדר נח לו על כורסה גבר מזוקן לבוש בחולצה רבת כיסים כחולצתו של צלם. אמרנו שלום חרישי אך הוא נמנם ובקושי הבחין בנו.
- שבו כאן, אמר אדריאן - יבואו קודם לבדוק אתכם ואחר כך אגיע.
ישבנו על הספה הקטנה זה לצד זו ומיד נפלה עלינו תנומה מרגיעה שכחתי מי אני ומה אני אבל חשתי פתאום בחום מלווה עיסוי נעים בגרוני. 
עברה שעה ארוכה והבחנתי שהגבר המזוקן משוחח עם אשתי ומסביר לה שגם הוא "מתקשר" אבל הוא בא לקבל טיפול ככל אחד אחר.  בשלב זה נכנס אדריאן ומבקש ממני לשבת תוך שהוא שואל איך אני מרגיש אני משיב לו שחשתי חמימות בגרון ומיד אני מבין שזו הייתה הבדיקה של החוצנים. אדריאן ממקד מבטו אי שם בנקודה בחלל החדר כאילו שומע קול ורואה דמות בלתי נראית מקבל ממנה מידע ומוסר לי שהבדיקה העלתה שאין ממצא מיוחד אבל "הם" ממליצים בכל זאת לבצע בדיקה רפואית במרפאה קונבנציונלית כדי לוודא זאת

"ביקור בית"
 

היום ה-4.7.03
חשתי צורך פתאומי לשכב בשל כאב בטן טורדני ש"קפץ" עלי פתאום, לכן לא נלוויתי לאשתי שהלכה לסופר לקניות של שבת. השעה תשע ושלושים בערב אני שוכב לנוח במיטה אור החדר מעומעם. אני חש בנוכחות של יצורים מאוד ידידותיים. אחד מהם בהיר מאוד ראשו עגלגל והמון קרניים מתפתלות לו מעל גולגולת. מבנה הקרניים מאוד מיוחד דומה מאוד לחומר המרכיב את מוח האדם, אלא שכאן זו מעטפת של קרניים הצומחת סביב כל הגולגולת.
הדמות חודרת את קירות החדר כאילו היו אויר. יחד עמה מתבוננות בי זוג עיניים אדמדמות ירוקות, גדולות מאוד של חיה קטנטונת כולה פרווה בצבע אפור שחור מעין צ'ינצ'ילה. חיה זו עטויה הוד מיוחד היא מתבוננת בי ברוך.
אני מבחין בחדר ענק שכולו מכוסה וילונות לבנים כאילו בית חולים ענק מאולתר. אני חש מרחף מעל משטחי מים לבנים ויחד עם זאת חש את מלוא כבדי במיטה.
אני מבין בתוך הערפול שאני נמצא בו שיתכן ואני נמצא בשלב זה בטיפול ואבחנה נוספים של החוצנים.
פתאום הטלפון מצלצל מבקשים את אשתי לטלפון אני עונה בשלוה לשיחה ומסביר שיצאה לסופר לקניות. וההתרחשות ממשיכה כאילו לא קרה כלום, שוב אני נמצא במקום אחר עד אשר שיחת הטלפון של אשתי מבקשת שאגיע אליה ובכך קוטעת שלב זה של "הביקור".
 
היום ה - 15 לחודש יולי 2003. אני יושב ליד המחשב ומנסה לשחזר את מה שעבר עלי אתמול בטיפול הראשון בחדרו של אדריאן דביר. אשתי סואלי שנלוותה אלי גם הפעם הצטרפה אלי וכבר בכניסה לסלון הכניסה חשתי בתחושת רוגע מעין "קתרזיס" של שחרור נפשי ממתחים של היומיום.
לאחר כמה דקות של מנוחה על הספה הנעימה והחדר המיוחד באביזרי מוזיקה, קול, קלטות ותאורה מיוחדת נתבקשתי על ידי דביר אדריאן להצטרף אליו למרפאה , לבקשתו חלצתי את נעלי ושכבתי על מיטה שעמדה במרכזו של החדר הקט.
אדריאן ישב לימיני ליד מחשב והקליד את פרטי האישיים כנהוג בביקור ראשון בכל מרפאה שהיא. אשתי ישבה מלאת סקרנות לראות מה קורה.
מסרתי את הפרטים האישיים שלי ומיד חשתי נעימות בכל גופי. שמתי לב שאורות לבנים בקעו מן התקרה מימיני משמאלי ומעלי. לאט לאט חשתי שמשהו קורה, נתתי לעצמי את האפשרויות להחליט אם כל זה אינו פרי דמיון או מציאות מדומה, שהרי במחשבה רגילה על פי כל אמות המידה שהתחנכתי לפיהן, לא יכול להיות שיבואו יצורים קטנים אלה הקרויים חוצנים ויסייעו לריפוי שלי. תוך כדי מחשבות, חשתי מרחף כולי באוויר ומעלי מערכת ענקית, כל חופת שמיים מעלי הפכה למעין פרגולת מתכת ענקית שחוליותיה קשורות זו בזו בצורות הנדסיות גיאומטריות שאינני יכול לתארן, אך אני רואה אותן בברור בעצם כתיבת שורות אלו.
מבין החללים של פרגולת המתכת הענקית הבחנתי בתנועה רבה, מפעם לפעם יכולתי להבחין בצללים של פנים בהירות מטושטשות נבלעות וחוזרות. בין התנועה הרבה הן של הפרגולה והן של הדמויות הבהירות שנכנסו ויצאו בין חללי הפרגולה, הבחנתי בדמות אחת שפניה בלטו בצבעים חמים כפני אדם קטנטן, שיער שחור. דמות זו הייתה ממוקדת בלב המערכת הדמות התבוננה בי במבט טוב ונינוח.
פתאום ללא הודעה מוקדמת הכל נעלם. מצאתי עצמי מתבונן לתוך גרוני פנימה, אל הריריות, אל דפנות הבשר של הלוע, ממש בירידה, כאילו אני גולש ונכנס פנימה ומתבונן בנעשה.
אני חייב לציין שלא ראיתי שם כל דמות, אבל חשתי שמשהו קורה, תחושה נעימה ומרככת, מעין עסוי פנימי.
הייתי מנותק מהמציאות, חשתי שכל אותה עת אני מטופל הרחק הרחק מהמציאות בה הייתי. הן תחושת הריחוק והן תחושת מסע ליוו את הרגשתי במקביל.
אני זוכר שהיה ממש שלב של "יקיצה" מן הטיפול וחזרה אל המציאות, אל הקיר המסויד בלבן מעלי, אל קולה של אשתי ומבט עיניה המשתאות, כשתיארתי להם את מסע הריפוי שעשיתי.
במחשבה על כל התהליך הטיפולי שעברתי אני יכול לציין את השלבים בטיפול.
א: השלב הראשון נראה לי שלב ההכנה שלי ושל בנית המערכת הטיפולית.
ב: השלב השני היה הטיפול עצמו, יתכן שבשלב זה ניתן לי להתבונן בחלל הגרון שלי
ג: השלב השלישי היה שלב הניתוק שלי מהטיפול. אני זוכר שבשלב זה התמונות הלכו ונמוגו כמו שהתמונה של הנוף מתבהרת מתוך ערפל סמיך שהולך ונעלם ואתה שוב רואה את הדרך.
כשנסתיים הטיפול חזרתי למציאות מחייך ונינוח בהרגשה טובה ביותר, תרפיה זו היא בעלת משמעות רבה ביותר עבורי.
 
מוסר השכל: אני מציין לעצמי שאין זה משנה כלל, אם הסיפור שלי הזוי, או אמיתי. בשני המקרים המשמעות היא החשובה עבורי

 
החשוב מכל אני חייב לציין שיש הקלה רבה במיתרי הקול שלי.
 

הנני מאשר לך לפרסם בשמי את המשוב שלי לטיפול אצלך.  בברכה ובתודה: יהודה עצבה. סלולר  703681-054.