הקדמה .1

רובנו חיים את חיינו במרוץ המטורף אחרי הפרנסה, הבילויים, הריגושים, התקוות... נדמה שאנו, כמו שוחים בשטף אדיר של אירועים, מצבים ואפשרויות. אצלי השטף כלל משפחה, לימודים וריצה אחרי טכנולוגיות חדשות לפיתוח מחשבים. עד שיום אחד לפני שנים אחדות התחיל לקרות לי משהו מוזר. בתחילה התייחסתי אל התופעה בהססנות, באי-אמון, בפחד מה, אבל יחד עם זה בסקרנות הולכת וגוברת. התייחסתי לתופעה כאל מחקר מדעי פרטי, שאותו תיעדתי בקפדנות. ניסיתי, ואני עדיין מנסה, להבין דברים. חלקם אמנם מעבר ליכולת ההבנה שלנו, אך למרות זאת הם קיימים. תמונת היקום שלי השתנתה לבלי הכר. העולם הגשמי שאנו מכירים, כל החיים והציביליזציה שמתקיימת על פני כדור-הארץ הינו רק קצהו הזעיר של יקום שאין לראות את סופו. אך לא אקדים את המאוחר. קראו נא מה עבר עלי, ואפשר שתאמינו...

הספר התחיל את דרכו כיומן אישי. החוויות שעברו עלי היו יוצאות דופן כל כך ורחוקות ממציאות היום-יום במידה כזאת, שהתקשיתי לדבר עליהם בחופשיות עם ידידי מחשש שיצחקו לי. מיהרתי לתעד בכתב כל דבר חשוב שקרה. היום, אני משתף אתכם, הקוראים, במה שעבר עלי.

יודע אני כי מרבית האנשים חוו אי-פעם בחייהם חוויות מוזרות ובלתי מוסברות. אבל מכיוון שהחוויות היו רחוקות כל כך מהמציאות, ולעתים אף מפחידות, הם העדיפו להדחיק ולשכוח את מה שקרה או שהעדיפו למצוא הסברים מרגיעים של מקריות ולשכוח מכל העניין. מבין אני את האנשים המעדיפים לעמוד על קרקע בטוחה. התמודדות עם קשיי היום-יום נמצאת בעדיפות ראשונה, כניסה לאזור הדמדומים דורשת משאבים נפשיים לא קטנים. אני נתקל לעתים קרובות באנשים שמבטלים באופן שיטתי כל תופעה פרא-נורמלית. מבחינתם כל תופעה שאין לה הסבר מדעי איננה קיימת. אותם אנשים אינם מאמינים שיש חיים מחוץ לכדור-הארץ. ההסבר "המדעי" על הסתברות נמוכה להתפתחות חיים בכוכבים אחרים ומגבלת המרחקים בין הכוכבים )בגלל מגבלת מהירות האור( מניחה את דעתם ומרגיעה אותם.

התלבטתי קשות אם לפרסם ספר זה - מה יגידו עלי ידידי, קרובי משפחתי וחברי לעבודה? בסופו של דבר החלטתי לפרסם. הנזק שעלול להיגרם הינו זניח בהשוואה לתועלת הרבה שצפויה מהמידע שיתגלה. ידידי החוצנים, שבדרך כלל אינם מבקשים מאומה, רמזו בעדינות שפרסום הספר חשוב להם במיוחד.